מהדורת שמחת תורה תשפ"ז
רז וישראל משה הי״ו מקדישים את העלון לעילוי נשמת אביהם אברהם משה בן מרים ז״ל שהשבוע יום פקודתו.
שמחת תורה – לרקוד עם האותיות מחדש
שמחת תורה מהווה את נקודת השיא והפלא העצום של חודש תשרי כולו. ברגע אחד מרגש אנו עומדים בחרדת קודש מול סיומו המעצים של ספר דברים, ומיד לאחר מכן פוסעים באומץ אל פתחו המאיר של ספר בראשית. מעבר מיידי זה טומן בחובו סוד יסודי ועמוק על מהות החיים הרוחניים שלנו: אין שום רגע שבו האדם עוצר או מסיים את מסעו; סיום של מעגל הוא תמיד, באופן מוחלט, אך ורק מקום פנוי לבריאה חדשה יש מאין.
השנה, כאשר אנו נכנסים אל תוך מעגלי הריקודים הסוערים, חובה עלינו לשאול בעומק הלב הפנימי: מהו בעצם סוד השמחה הזו העולה על כל דמיון? התורה אינה מהווה רק קובץ יבש של הלכות, חוקים וצווים מחייבים. התורה היא מפת הדרכים הפנימית והמדויקת ביותר של הנשמה, האור החי שדרכו הקב"ה מדבר איתנו בכל רגע, בלשון ברורה, פשוטה ונגישה לכל סוגי האוכלוסייה.
כאשר ספר התורה פתוח לרווחה על הבימה המרכזית, הוא שייך לכל אחד ואחת מאיתנו במידה שווה לחלוטין. אין שום יתרון לחכם ולתלמיד החכם המופלג על פני הילד הקטן שאוחז בדגל בהתרגשות ומביט אל עבר העמודים בהתפעלות. בשמחת תורה אנו נפגשים עם האותיות ללא שום מחיצות, ללא מסכות וללא פרשנויות מורכבות – זהו פשוט מפגש חי, בלתי אמצעי, בין הלב היהודי הפועם לבין השורש האמיתי והנצחי שלו.
"אין שמחה כשמחת התורה. כי כשהתורה רוקדת איתנו, אנחנו מבינים שהיא לא ספר היסטוריה ישן – היא הפעימה החיה של כל אחד מאיתנו בכל רגע ורגע."
נקודת המפנה – מההתעלות הרוחנית של יום כיפור אל החיים המעשיים שבמעגל הריקודים
אם נתבונן בתנועה המדהימה של חודש תשרי כולו, נגלה מסע נפשי אדיר ומטלטל: ראש השנה מעמיד אותנו ביראה מול מלכות שמים ודין עליון, ויום הכיפורים מרומם אותנו אל פסגות שערי שמים, שם אנו פושטים לחלוטין את החומריות ומדמים למלאכי השרת בלבוש לבן צחור. אולם, מיד עם חתימת יום הכיפורים, אנו מבצעים תנועה הפוכה בתכלית – אל תוך צילא דמהימנותא של הסוכה, וממנה היישר אל רחבת הריקודים הסוערת של שמחת תורה.
למה דווקא לאחר ההתעלות הרוחנית הגבוהה והנשגבת ביותר, התורה מזמינה אותנו להוריד את הראש אל הרגליים ולרקוד בכל הכוח? הסוד העמוק טמון בעובדה שהקדושה האמיתית והשלמה אינה שוכנת רק במרומים הנסתרים, אלא מתגלית במלוא עוצמתה דווקא כשהיא יורדת אל תוך האדמה, אל תוך חיי היומיום הפשוטים, המעשיים והיומיומיים ביותר. בשמחת תורה אנו רוקדים עם ספר תורה כשהוא סגור הרמטית.
דווקא כאשר האותיות סגורות ואינן ניתנות לקריאה שכלית או לחכמה אנושית, מתגלה האחדות הפנימית והמוחלטת של התורה – שבה האות הראשונה בספר בראשית שווה בדיוק במעלתה ובערכה הנצחי לאות האחרונה בספר דברים.
זהו המסר המטלטל והמעמיק לכל אדם השואף באמת לשיפור איכות חייו: העבודה הרוחנית והאישית שלנו אינה נמדדת לעולם רק ביכולת שלנו להתעלות בשעות תפילה נשגבות ומרוממות, אלא נמדדת ונבחנת ביכולת האמיצה להוריד את האורות הגדולים אל תוך הצעדים המעשיים בשטח, בתוך הבית פנימה, בחיק המשפחה, בזוגיות ובעבודה היומיומית.
צידה לדרך: איך עושים את זה ביומיום שלנו
- חיבור הגוף והנפש: לוקחים השראה רוחנית גבוהה ואצילית, והופכים אותה באופן מיידי לכלי מעשי לשיפור איכות החיים שלנו ושל הסובבים אותנו, באמצעות עשיית מעשה טוב אמיתי, מוחשי ופשוט.
- קבלה פשוטה: שמחים מעומק הלב בנקודות האור הקטנות והפשוטות של היומיום, גם ובעיקר כאשר לא נמצאים כרגע בשיא של הבנה שכלית או של התעלות רוחנית מרקיעת שחקים.
המעגל שאין לו סוף – הסוד של הריקוד ללא תכלית חיצונית
בואו נתבונן בעומק ראשו של מעגל ההקפות הקדוש. אם נבחן כל פעולה ותנועה אחרת במרחב החיים שלנו, נראה בבירור שהיא מוגדרת ותכליתית לחלוטין: אנו הולכים כדי להגיע ליעד מסוים, אנו לומדים קשה כדי לעבור מבחן, ואנו עובדים שעות רבות כדי להתפרנס בכבוד. לכל פעולה מוכרת יש התחלה מוגדרת ויש סוף ידוע מראש. אך הריקוד הקדוש בשמחת תורה מפר את כל הכללים האנושיים הללו באופן מוחלט ומהפכני.
בתוך מעגל ההקפות אין ראש ואין זנב. כל המשתתפים שווים לחלוטין במרחקם השווה מן המרכז המאחד. יתרה מכך, הריקוד עצמו אינו מקדם אותנו פיזית שום צעד קדימה אל יעד חיצוני – אנו מסתובבים שוב ושוב סביב אותה נקודה פנימית ממש. בעומק הנפש והחיים, הריקוד העמוק הזה מסמל את השחרור המוחלט מהמרוץ העייף, הלוחץ והמתיש אחר ה"הישג הבא" שאינו נגמר לעולם. ישנם רגעים נדירים בחיים שבהם השיא המוחלט אינו להגיע לעוד יעד חדש, אלא לעצור באומץ, להניח את היד החמה על כתף החבר שעומד איתך בתוך המעגל, ולהרגיש בכל ישותך שאתה שלם לחלוטין בדיוק במקום שבו אתה עומד ברגע זה.
המרחב המופלא הזה מוחק באחת את כל ההבדלים החברתיים, הכלכליים והמעמדיים. בתוך מעגל ההקפות אין עוד "עשיר" ואין "עני", אין "חכם גדול" ואין "פשוט עם". הכתפיים נוגעות זו בזו באחווה, הנשימה המשותפת משתווה, וכל הקולות כולם מתאחדים בניגון חסידי אחד אדיר שבוקע ישר מעומק הלב ומחבר את הקהילה כולה לרקמה חיה, פעילה, תוססת ומשגשגת.
מבט מעמיק על משמעות ההקפות
- הקפה ראשונה – התחדשות השורש: התחברות עמוקה ומחודשת אל האנרגיה הבסיסית והכוח האלוקי להתחיל הכל מחדש, ללא שום משקעי עבר מכבידים.
- הקפה שניה ושלישית – הבית והקהילה: יציאה מן האגו האישי המצמצם אל מרחב רחב של ערבות הדדית, משפחתיות מחממת לב ושקט נפשי אמיתי.
- הקפה רביעית וחמישית – האופק העתידי: צעידה אמיצה באמונה שלמה לקראת השנה החדשה הפורחת לפנינו, מתוך ביטחון מלא ומוחלט שהטוב האמיתי צפוי להגיע.
- הקפה שישית – חיבור לעולם העשייה: הורדת השמחה העצומה והשראת החג הקדושה אל תוך המעשים הקטנים של היומיום והאתגרים המעשיים בחיים.
- הקפה שביעית – שלמות וחותם פנימי: חתימת המעגל באחדות מוחלטת, כללית ועצומה, והידבקות מוחלטת בשורש האור האלוקי לקראת השנה הנפתחת לטובה ולברכה.
מבראשית – לגלות את המעגל שעולה ומתרחב של החיים מחדש
הרגע המרטיט שבו יריעות ספר התורה נגללות בחזרה לאחור אל נקודת ההתחלה, והקהל כולו קורא בקול רם ומרגש "בראשית ברא אלוקים...", הוא אחד הרגעים העוצמתיים, המרגשים והמרוממים ביותר במהלך השנה כולה. לכאורה, אנו עשויים לחשוב שאנו חוזרים בדיוק לאותה נקודה גיאומטרית שבה היינו לפני שנה בדיוק. האם זהו מעגל סגור, עיוור ומשעמם שמחזיר אותנו שוב ושוב לאותו מקום בלי שום תכלית אמיתית? חלילה וחס, ממש לא.
החיים היהודיים האמיתיים אינם בנויים כקו ישר ונוקשה המתיים בנקודה סופית, וגם אינם מעגל טכני שחוזר על עצמו באופן עיוור ומונוטוני. החיים האמיתיים הם המעגל שעולה ומתרחב בהדרגה עצומה.
אמת הדבר, אנו פוגשים שוב את פרשת בראשית המוכרת ואת אותם סיפורים עתיקים ששמענו פעמים רבות, אולם אנו עצמנו כבר איננו אותם אנשים שהיינו בשנה שעברה. עברנו מסע, צלחנו משברים מורכבים, התמודדנו באומץ, צמחנו מתוך קשיים, למדנו לקחים נפשיים עמוקים, הרחבנו את מידות הלב והעמקנו פלאים את התודעה. כאשר אנו פוגשים השנה את פרשת "בראשית", אנו פוגשים אותה ממדרגה רוחנית גבוהה הרבה יותר, בשלה, זכה, מוארת ופנימית פי כמה וכמה.
זוהי הבשורה הגדולה, האור הגנוז והמסר המנצח של "נתיב אהרן" לכל אדם באשר הוא, ללא יוצא מן הכלל: תמיד, בכל גיל שהוא ובכל מצב נתון בחיים, העולם נברא עבורך מחדש ממש בזה הרגע ממש. לעולם אין דבר כזה שנקרא כישלון סופי, ולעולם אין דרך שהיא ארוכה מדי מכדי להתחיל בה את הצעד הראשון.
שנזכה יחד להכניס את האור הגדול והנפלא של ימי החג הקדושים אל תוך השגרה המבורכת שלנו, לשמור תמיד על הלב פתוח לרווחה אל כל אדם, ולהתהלך באמונה שלמה ובבטחה בדרכים ישרות ומוארות.
חג שמח ומלא אור חדש!
שירון להקפות שמחת תורה
אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּה׳, וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ. אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה׳ אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה׳ – אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית ה׳ כָּל יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה׳ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָ אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָ, אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ! הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ! אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן, וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה׳ אֱלֹהָיו! בָּרוּךְ הַגֶּבֶר בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאֱלֹהִים, וְהָיָה ה׳ מִבְטַחוֹ. דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – חַי וְקַיָּם! דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – חַי וְקַיָּם! הָאַדֶּרֶת וְהָאֱמוּנָה הָאַדֶּרֶת וְהָאֱמוּנָה – לְחַי עוֹלָמִים! הַבְּרָכָה וְהַהוֹדָאָה – לְחַי עוֹלָמִים! לְחַי עוֹלָמִים, ה׳ הַמֶּלֶךְ! הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ! יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. הוֹשִׁיעָה אֵת עַמְּךָ הוֹשִׁיעָה אֵת עַמְּךָ וּבָרֵךְ אֵת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְׂאֵם עַד הָעוֹלָם. הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, לִפְנֵי בוֹא יוֹם ה׳ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, שֶׁבֶת אַחִים גַּם יַחַד! שֶׁבֶת אַחִים גַּם יַחַד, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים. הָרַחְמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת הָרַחְמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת, וְנִשְׂמַח בְּיֶשְׁעוֹ כָּל הַיּוֹם. הָרַחְמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הָרַחְמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הַזָּכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֵּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וִישׁוּעוֹת. הֲשִׁיבֵנוּ ה׳ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה הֲשִׁיבֵנוּ ה׳ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי. עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים. וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! וְתֵן בָּנוּ יֵצֶר טוֹב וְתֵן בָּנוּ יֵצֶר טוֹב לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת, וְנִזְכֶּה לָאוֹר הַגָּדוֹל. חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ וְשַׂמַּח בֵּינוֹתֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ אֵלֵינוּ לְטוֹבָה. טַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת טַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת, טַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. (הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ!) טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ, מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי. | יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף, שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ דוֹר וָדוֹר. יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה, וּדְבַר ה׳ מִירוּשָׁלָיִם. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּקָדְשׁוֹ. כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה? כַּלָּה נְעִימָה וּבְרוּכָה! שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ עִמָּהּ בְּשִׂמְחָה, כִּי הִיא עֲטָרָה לְעַמֵּנוּ. כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ גֶּשֶׁר צַר מְאֹד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ גֶּשֶׁר צַר מְאֹד, וְהָעִקָּר – לֹא לְפַחֵד כְּלָל כְּלָל! לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם, לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם! מַה אָהַבְתִּי תּוֹרָתֶךָ מַה אָהַבְתִּי תּוֹרָתֶךָ, כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ, כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד! וּלְשַׁבֵּר אֶת הַכֹּל, וּלְשַׁבֵּר אֶת הַכֹּל, וּלְגָרֵשׁ אֶת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה! מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מְקִימִי מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים. מַרְאֵה כֹּהֵן מַרְאֵה כֹּהֵן – גּוֹדֶל הוֹד וְהָדָר, כְּמַרְאֵה אוֹר הַבֹּקֶר עַל אַפְסֵי רָקִיעַ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זֹאת, תִּפְאֶרֶת וְהוֹד לְעַמּוֹ! עוֹד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה עוֹד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה. עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל! עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָּׁחַר! אוֹדְךָ בָעַמִּים ה׳, אֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב, פְּדֵהוּ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד! מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? ה׳ עִזּוּז וְגִבּוֹר, ה׳ גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שִׂימוּ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם שִׂימוּ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. שִׂישׂוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם שִׂישׂוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ! שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ. שִׂישׂוּ וְגִילוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה שִׂישׂוּ וְגִילוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, כִּי הִיא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ! בָּהּ נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה, וְלֹא נִסְטֶה מִצְוֺתֶיהָ. שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כִּי הִיא עֻזֵּנוּ וְאוֹר נְתִיבָתֵנוּ, יָאִיר נֵרֵנוּ בְּכָל עֵת וְעוֹנָה. תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת ה׳ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם. |
השירון טעון גניזה
יְהִי רָצוֹן שֶׁקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַצִּיל וְיִשְׁמֹר אֶת כָּל חַיָּלֵי וְשׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל, יְדַבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וְיַחְזִירָם לְבָתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים. אָמֵן. שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרְךָ!
אהרן חיים בר סיני
עלון זה טעון גניזה
תגובות וחידושים מהקהילה
היו הראשונים להגיב!
התחברות עם Google להגבה